פסק-דין בתיק ת"א 1970-03

התובעים רכשו מהנתבעת מס' 4,  דירות מגורים.

חוזה מכר לרכישת דירתם של התובעים מס'  1, 2 נחתם ביום 23.3.1995.

חוזה מכר לרכישת דירתו של התובע מס' 5 נחתם ביום 17.5.1994.

לטענת התובעים, במהלך המשא ומתן לרכישת הדירות וגם לאחריו, מסרו הנתבעים 5 ו - 6 אשר שימשו באותה עת כמנהלי המכירות של הנתבעת 4, כי בשטח המפריד בין הדירות לבין הים, מתוכנן להיות פארק גולף ולא ייבנו באותו שטח מבנים גבוהים שיסתירו את הנוף לכיוון הים.

לטענת התובעים 1 ו-2, המו"מ לרכישת הדירה התנהל מול הנתבע  6 אשר אמר להם כי מחירה של הדירה המוצעת למכירה, הינו יקר יחסית, בעיקר בשל מיקומה והנוף לים הנשקף ממנה. כך גם ציין כי בשטח המפריד בין הדירה לבין הים, לא מתוכננים להיבנות בניינים גבוהים שיסתירו את הים. לגרסת התובעים 1 ו-2, הנתבע 6 הפנה אותם לפרוספקט הצבעוני המתאר את הפרויקט, המכונה שכונת "נפתלי על הים" והציג את מיקום השכונה בפרוספקט, ממנו נצפה הים.

לטענת התובע 5, המשא ומתן לרכישת הדירה התנהל מול הנתבע 5, והלה מסר לו כי בשטח המפריד בין הדירות לבין הים, מתוכנן להיות פארק גולף ולא קיימת לגביו תוכנית במסגרתה יבנו בשטח מבנים גבוהים שיסתירו את הנוף ואת הים. 

לטענת התובעים, הם לא הסתפקו במידע ובמצגים שניתנו על ידי הנתבעים 4, 5 ו-6, ועל כן פנו במהלך חודש פברואר 1995, לפקידי מחלקת התכנון בעיריית אשדוד (הנתבעת 1), ואלו מסרו להם כי השטח המפריד בין הדירות לבין הים, מוגדר בתוכניות כשטח ל"אחסון ונופש מיוחד" והתוכנית החלה מאפשרת הקמת פארק גולף שישולב במבנים דו קומתיים במפוזר.

עיקר טענות התובעים נגד הנתבעים 1-3, נוגעות לפגישה שנערכה בין התובע 2 לבין הנתבע 3, אשר שימש באותה תקופה כמנהל אגף התכנון בעירייה. לטענת התובעים, קודם לרכישת הדירה הגיע התובע 2 אל הנתבע 3 כדי לבדוק את תוכניות הבינוי. בפגישה זו מסר הנתבע 3 לתובע 2 מידע מוטעה, לפיו השטח המפריד בין דירתו לבין הים, מיועד לאחסון ונופש מיוחד, דהיינו, מגרשי גולף ולכל היותר מבנים פזורים דו קומתיים. עוד נטען, כי מאוחר יותר הודה הנתבע 3 במתן המידע המוטעה.

לטענת התובעים, רק לאחר עריכת הבירור במחלקת התכנון וקבלת המידע מהנתבע 3 בעצמו, נחתמו חוזי הרכישה של הדירות.

לטענת התובעים,  ביום 12.9.1996 הם הבחינו בפועלים המקימים גדר מפח סביב השטח המפריד בין הדירות שרכשו לבין הים ולשאלתם נענו כי במקום מתחילים בעבודות בהקמת בית מלון בגובה 10 קומות.

התובעים פנו בבהלה למשרדי הנתבעת 1 ונדהמו להיווכח כי התוכנית החלה בשטח האמור, אשר הוצגה ותוארה על ידי הנתבעים כמיועדת ל"אחסון ונופש מיוחד", שונתה עוד בשנת 1992, ועל השטח האמור חלה תוכנית בניין עיר המיועדת ל"מלונאות ונופש", המתירה לבנות באותו שטח בניה לגובה 10 קומות.

לגרסת התובעים, התברר להם גם כי קודם לתחילת המו"מ והתקשרותם בהסכמים לרכישת הדירות מהנתבעת 4, כבר אישרה הנתבעת 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, תוכנית להקמת בית מלון בגובה 10 קומות. לעמדת התובעים, תוכנית זו תגרום לחסימת המראה והנוף לים וכן למפגעים נוספים.

לגרסת התובעים, הקמת גדר הפח מסביב לשטח, נעשתה במקביל למתן היתר בניה לביצוע עבודות עפר ויסודות לבניית בית המלון. בהקשר זה יצוין, כי בפועל, משנת 1996 ועד היום לא נבנה באותו מקום מבנה כלשהו, והשטח עומד חשוף.

התובעים טוענים, כי נגרמו להם נזקים כבדים כתוצאה מהתנהלות הנתבעים, ובכלל זאת בגין ירידת ערך הדירות עקב קיום התוכנית החלה במקום, שאינה התוכנית שהוצגה להם על ידי הנתבעים קודם לרכישת הדירות.

התובעים תמכו תביעתם בחוו"ד של שמאי, אשר התייחס לירידת הערך הקשורה להבדלים הקיימים בשווי הנכס, על פי כל אחת מהתוכניות.

כמו כן, כללו התובעים בתביעתם גם דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש וסבל.

הנתבעים 1-3 טענו בכתב ההגנה, כי עילת התביעה התיישנה.

עוד הדגישו הנתבעים 1-3, כי בית המלון אותו הזכירו התובעים בתביעתם, כלל לא נבנה.

הנתבעים 1-3 ציינו כי מסירת המידע התכנוני מקורה בהוראות חוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה (מסירת מידע), אולם התובעים לא ביקשו מידע על פי האמור לעיל.